הפלגה לאנטארקטיקה

כתבה: שרון מושקוביץ

באוגוסט 1914 יצא סר ארנסט שקלטון בראש משלחת טרנס-אנטארקטית מלכותית שמנתה 27 אנשי צוות, או יותר נכון 26 אנשי צוות ונוסע סמוי אחד, שמאוחר יותר מונה לטבח, למסע שהוא ידע איך הוא יתחיל, אבל בחלומותיו הפרועים ביותר לא שיער איך הוא ייגמר. זה היה המסע השלישי שלו לאנטארקטיקה, והמטרה שלו היתה לחצות את היבשת ממערב למזרח. המודעה שפירסם לקראת היציאה למסע היתה בזו הלשון: "מבוקשים אנשים להרפתקה מסוכנת. משכורת צנועה, קור עז, חודשים ארוכים של אפלה מוחלטת, סכנה מתמדת, חזרה הביתה בספק. במקרה של הצלחה מובטחים כבוד והכרה". 5000 הרפתקנים שלחו קורות-חיים. אלה מכם שרוצים לדעת איך זה נגמר, מוזמנים לקרוא את הספר 'אנדיורנס' של אלפרד לנסינג.

אנטארקטיקה- שייט בין קרחונים

צילום: מולה יפה ©

מאז חלפו 100 שנים, וכיום הפלגה לאנטארקטיקה לא רק שאינה מסוכנת, אלא שהיא אפשרית לכל מי שהוא טייל בנשמתו, סקרן, חובב טבע ובעלי-חיים, ורוצה לחזור הביתה ולספר שהוא היה במקום המרשים ביותר עלי אדמות. מדי שנה פוקדים את אנטארקטיקה בסה"כ כמה אלפי מטיילים, ובהם כמאה ישראלים.

אנטארקטיקה- כלב ים

צילום: מולה יפה ©

כך נראה יום באנטארקטיקה:

ספינה עמידה לקרח, לא גדולה ולא קטנה, עושה את דרכה בין קרחוני ענק צפים, מפוסלים כביד אמן. על אחדים מהם מתגודדים כמה פינגוינים, או כלב ים משתזף. מסביב לספינה ניתן מדי פעם לראות לוויתן או שניים. ממעל אלבטרוס פורש את מוטת כנפיו הרחבה. האויר נקי-נקי, והשקט ממלא את המרחב, שקט כזה שאפשרי רק במרחק אלפי קילומטרים מכל ציוויליזציה, שמשאיר את שגרת החיים מאחור, על החוף באושואיה שבדרום ארגנטינה.

אנטארקטיקה - אלפי פינגווינים

צילום: מולה יפה ©

על החוף ממולנו מתנשאת שרשרת הרים מכוסה קרח עד הנמתחת לאורך קילומטרים רבים אל האופק. הספינה מטילה עוגן. בבטן הספינה התכונה רבה: המטיילים מתארגנים לקראת הירידה אל החוף. שכבת בגדים טרמית, שכבה נוספת, ושכבה עליונה בלתי חדירה למים, צעיף, כפפות (לפחות זוג אחד), וכובע גרב טוב שמכסה גם את האוזניים. עטופים אנו נפגשים בחדר הבוץ ומחליפים את הנעליים במגפי גומי אטומים למים. המצלמות מוכנות, מוגנות, בתיק הגב. שפריץ אחרון של מים על הסוליות לוודא שלא נשאר בהן שריד מהירידה הקודמת לחוף, והנוסעים מסתדרים בטור של מעילים צבעוניים על הסיפון, ומתחילים לרדת אל סירות הזודיאק, עשרה מטיילים בכל סירה.

 צוות הספינה עוזר למי שצריך, וכבר נהג הזודיאק מפעיל את המנוע ואנו עושים את דרכנו אל החוף. מרחוק כבר רואים את הפינגוינים מחכים לנו, סקרנים לגבינו ממש כשם שאנחנו סקרנים ונרגשים לקראתם.

אנטארקטיקה - קרחון

צילום: מולה יפה ©

זוהי שגרת החיים במסע לאנטארקטיקה. בד"כ יש שתיים או שלוש ירידות לחוף מדי יום, כולן מודרכות ע"י הצוות המקצועי לעילא של הספינה. לפעמים אנחנו יורדים לתוך מושבת פינגווינים ענקית, ולפעמים מקבלת את פנינו להקה גדולה של כלבי ים או פילי ים, אשר למזלנו, מגלה בנו פחות עניין.

 מתוך 17 מיני פינגווינים בעולם, שבעה מינים נמצאים באנטארקטיקה וסביבותיה, מרוכזים במושבות המונות לעיתים עד מאות אלפי פריטים, ואנו מסיירים בינהם והם מארחים אותנו יפה. הפינגוינים וכלבי הים לסוגיהם הם שכנים טובים ופעמים רבות אנו נפגוש בהם חיים זה לצד זה באותו אזור.

אנטארקטיקה - זנב לוויתן

צילום: מולה יפה ©

עבור חלק מהנוסעים זו אינה הפעם הראשונה ביבשת קפואה ונידחת זו, הם נישבו בקסמה וחוזרים אליה פעם שניה ולפעמים שלישית ורביעית, לאחרים זהו מפגש ראשון. גם אלה וגם אלה מתרגשים מהמסע, מוקסמים מהנופים, מתפעלים מהטבע שמשתלט עלינו מכל עבר: אין כאן כבישים, בתים ואפילו לא אנשים אחרים מלבדנו. זוהי ממלכת טבע פראית, בלתי נגועה, נפלאה ומסעירה, קשוחה ויפה, אכזרית ובלתי מתפשרת.

אנטארקטיקה - אריות ים

צילום: מולה יפה ©

 

חסכו כסף וזמן, קבלו תכנון טיול בארה"ב ע"י סיגלית בר בעלת האתר ומחברת 5 מדריכי טיולים

לכתבות בנושא קרוזים לחצו כאן.

חזרה לכתבות ארה"ב

חזרה לראש הדף